אנחנו הנבואה בכבודה ובעצמה.
הרטט- הויברציה- התדר שלנו הוא אמתי. לגמרי.
שום דבר טוב או רע לא קורה בשום מקום. כי באחדות אין טוב ורע, האחדות היא מחוץ לכל צירי הזמן. הזמן הוא המצאה של המטריקס שאנחנו שוהים בתוכו.
לכן נבואה היא כלי;
ואם הכלי הזה יכול לשמש למניפולציה על התודעה הקולקטיבית
אז אנחנו נמצאים כרגע על נקודת הבחירה. בנקודה הזו נוכל להמצא
מול כמה אפשרויות וסינכרוני זמן.
זמנים עתידיים, הסתברויות שונות.
על צירי זמן והסתברויות אכתוב בפעם אחרת, וגם על איך אנחנו יכולים לדלג ביניהם.
אבל העיקרון – למי שכבר יודע איך עושים זאת קשור למקום אליו אנחנו שולחים את תשומת הלב:
האנרגיה הרגשית שלנו מזינה מערכות אמונה. איפה ההכרה שלי. איפה הפוקוס. מה התחושה שלנו בתוך זה? מה הרגשות שאני חווה באים להזכיר לי? מה עולה וצף מתוך תת המודע?
ולעצור רגע. לא לפעול באופן אוטומטי. לשהות לתוך זה. להזמין את כל החוויה ולהתרשם ממנה.
כאן, במישור החוייתי הזה אנחנו נראה (באורח פלא) גם תוצאות עתידיות אפשריות.
צירי זמן שונים וחדשים. כאלה שלוקחים אותנו רק ליממה הקרובה, כאלה שלוקחים אותנו לשנה הקרובה וכאלה שגם לוקחים אותנו קדימה רחוק, לעתיד אפשרי.
ישנם גם כאלה שיקחו אותנו הצידה, למה שקורה כאן במקביל – בתוך העולמות שאנחנו לא חווים בדרך כלל.
כך, כשאנחנו רואים את לוח המשחק אנחנו כבר לא מושפעים מהספקולציות, מהסוגסטיות ששותלים לנו, מההימורים והסטטיסטיקות , מהסיכויים לכאן או אחרת.
אנחנו משפיעים.
החזרנו לעצמנו את הכוח לידיים
ויש לנו כלים לשחק.
היכולת של הקולקטיב להסיט את מסך העשן, לדחוף את התקרה – הכיפה הזו שהונחה עלינו
ולהכנס למרחבים של השליטה בטיים ליין'ס – לשטח שבו הכל זמין ואפשרי
זהו כוח שיש לנו. חשוב להכיר בו.
יכול להיות שישנם כאלה שלא ירצו להשתמש בו. יפחדו.
יסתייגו. יאמרו לי "קטונתי"... " אני רק מהמתחילים בעולם הזה".
וזה בסדר. זו בחירה
זו הבחירה שלך.
כי כשנכנסים למקום הזה של התוהו ובוהו, כשמדליקים פנס בתוך מחסן חשוך וענק ומגלים בתוכו כל כך הרבה בלאגן וציוד נטוש, מכונות, כלי עבודה, לבוש ישן, ואפילו אוכל מקולקל...ישנה תחושת בלבול וכאוס.
וכן, אנחנו עומדים לפגוש פה הרבה אתגרים, כי למה אנחנו כאן אם לא בשביל ללמוד? זוכרים?
יהיה כאוס. תוהו ובוהו. שאנו חווים בדרכנו
אבל כאוס זה טוב, זה חיובי. זה בריא. זה אומר שאפשר להתחיל לבדוק מה יש במחסן הזה.
ואיך אמא שלי אומרת: "מתחילים בפינות, לאט לאט. יש זמן"
איכשהו משדרים לנו מכל מיני גורמים וכל מיני נבואות ותרחישים שאין לנו זמן. זה עוד עניין.
זו עוד אשליה. תסתכלו עליה. למה גם פה, בתחום הרוח "אין זמן" ? מה קרה? מה בוער?
אז אתם מתחילים להבין את העניין?
צירי זמן יכולים לקבל האצה ויכולים לקבל האטה.
במי זה תלוי?
בדיוק!
בי.
אז היינו בכאוס, ואנחנו עדיין בכאוס.
מה קורה בתוכו?
אני מנסה לחוש מה התדר שאני נמצאת בו. מה התדר הקולקטיבי שאני שוהה בו?
ומה נחוץ לי כרגע?
האם אלה יכולות צבאיות תעשייתיות חזקות יותר?
האם אלה יכולות יצירתיות רחבות יותר?
מה עוד יכול לבוא מהעתיד כדי שיספק לי את מה שאני זקוקה לו כרגע?
מי עוד יכול לבוא מהתדרים המקבילים שלי כדי לתת לי הדרכה וכיוון?
עם מי אני מתחברת?
עם מה אני באה מתוכי?
לכאוס יש מימד – צורה וחיות חיובית להפליא כשיודעים לעבוד אתו ולאפיין את מה שאני יוצרת.
מתוך הכאוס אני יכולה ליצור משהו חדש.
לעומת מצב הישרדותי של כאוס. - שמישהו יצר לי פתאום בחיי.
בכאוס יש כישוף. נס. מעשה קוסמות. בריאה.
בזמנים האלה שבהם אנחנו רואים את כל המהומה שמתרחשת בפנים, אל תפחדו לצלול לתוכה. התת מודע הקולקטיבי לא מבקש מאיתנו
לעקוף את כל המהומה ולא מבקש מאיתנו להתנתק מהמציאות.
הוא רק מבקש שנשים לב מי הזאב שנרצה להאכיל? מה התדר שנרצה לתדלק. איפה האינסטינקט שלנו? ואיפה אנחנו רוצים שהוא יזוז? נגיד יזוז רק 10 מעלות ימינה או שמאלה למקום יותר יצירתי. מה יקרה אז?
הבקשה היא פשוט להיות מודעים למה שלוקח מאיתנו אנרגיה ולמה שנותן לנו אנרגיה.
מהם המחשבות, הרגשות ותשומת הלב שמתעוררים?
האם הם מזינים?
האם הם מרוקנים?
כדי לשאוב אותנו חזרה לשפל- לתדר נמוך שניתן לשלוט, כל שדרוש הוא לשמר פחד.
לפחד יש הרבה פנים.
הוא לא תמיד נראה כמו הפחד הקלאסי שאנו חושבים עליו,
הוא יכול להופיע במסווה של התבוננות מזווית ראייה "ריאלית" על הדברים.
הוא יכול להופיע במסווה של הצלה, אמונה גדולה במשהו או אידיאולוגיה קולקטיבית (נשמור על הילדים, על זקנים, על בעלי החיים.. וכו'..)
נכון , חשוב תמיד לראות את האחר או הקבוצה האחרת. אבל חשוב באותה המידה גם לבדוק האם אנחנו מסתכלים על הסיטואציה מנקודת מבט של דאגה ופחד או מנקודת מבט יצירתית. וכאן הוא האתגר.
וזה מה שקורה עכשיו. ברשת תמצאו המון מקורות מידע.
כולם ייראו לנו סמכותיים אך מבלבלים בו זמנית.
מקורות שפשוט הנחנו מקדמת דנא (DNA ) שהם סמכות ולכן אנחנו רגילים לתפוס אותם כמהימנים.
והעצה שלי היא לבחון בגוף, ממש על הגוף- כמו שעושים מבחן אלרגיות. לבחון כל סמכות. האם היא מתדרת (שדר- תדר) פחד?
האם היא קטגורית מדיי?
האם היא מפלגת?
האם היא משאירה מקום לניואנסים?
האם היא מצניחה אותנו מטה לחשיבה פרימיטיבית (של גזע המוח) של FFF -הלחם, קפא או ברח?
אם התשובה היא כן, ואפילו לאחד מאלה, אזי מדובר בשליטה מוחית "מבוססת עובדות" על צורתה המושלמת.
בסיטואציות האלה שנחווה , ויתכן שהן יקרו אפילו עם האנשים היקרים והקרובים אלינו ביותר, אנחנו נראה אדם רציונלי, אינטיליגנטי, נאור וחביב, הופך לפתע לנשלט בתודעה מושתתת טראומה.
הוא כבר לא בשלום. הוא במלחמה. הוא מדבר כאילו הוא נכנס לאמוק. לטראנס. טראנס קולקטיבי.
הוא הופך להיות אדם אחר לגמרי. פונדמנטליסט קיצוני.
כך הייתי אני ברגעים הראשונים של המלחמה כאן. ואני מודה, לקח לי יום או יומיים או שבוע לצאת מההלם. אני נחטפתי ביחד עם החטופים. נדבקתי ונצמדתי לכל שביב מידע, לתקשורת מכל הסוגים ומכל העולמות. גם מהתקשורים, וגם מכל מי שהזרים לי מידע. כי לא הצלחתי לפתוח ערוץ בתוך עצמי. כי האנטנה שלי הייתה בקצר.
חיפשתי אבא ואמא. ההורים שלי חיפשו אבא ואמא. והילדים שלי גם חיפשו אבא ואמא. כולנו. והם לא הגיעו.
לקח לי זמן, לתחושתי האישית, זה לקח הרבה זמן. אבל אתמול בתוך כל החושך וההפגזות כל היום, גם של החדשות וגם של הטילים, בשקט בשקט, קיבלתי רגע אחד (זה כל מה שצריך) רגע אחד של שלווה – לנשום ולפנות לאינטליגנציה הקולקטיבית. ל'אקשיק'. לרשומות הבריאה שבתת המודע.
והבנתי שכן. דווקא ברגעים האלה אני נבחנת בתאימות שלי. בכיוונון שלי. כמה חזקה הרוח שלי?
כשהנשמה שלי פורחת החוצה – וגם יודעת לחזור.
גיליתי שהיא מכירה בעצמה את הדרך.
כך, רק כך אנחנו גם לומדים איך להתחיל להחזיק. בהתחלה רק קצת, ועוד קצת ואחר כך גם יותר..
ואחר כך גם מתחילים לתרגל ולשמר תפיסה גבוהה יותר של מה שקורה בעולם בזמנים של אתגר. בזמנים של אלמנט האש. כשהכל "בוער"(אש). ולא רק כשנוח ואנחנו על "מי מנוחות" (מים). חיים את חיי המותרות שזכינו להם בתוך המציאות המדהימה של העידן הזה.
החל מהזמנים הללו, בואכה חנוכה, אין לנו את המותרות להמשיך לקיים שליטה מוחית מבוססת טראומה בתת המודע הקולקטיבי שלנו. לא כפרטים, לא כקבוצות ולא כמערכות גדולות.
כולנו נהיה שם –
כולנו כבר שם בעצם, בהבנה ובהתעוררות הזו ממש ממש עכשיו, בתקופה הזו. אין פה אף אחד שה DNA שלו לא עבר שדרוג, כיוונון והתרחבות.
בכל המערכת הפלנטרית והחוץ פלנטרית שלנו.
אנחנו נראה יותר ויותר עוזרים, מטפלים, שמאנים, מרפאים, מורים, טכנאי סאונד, טכנאי אור, אנשי הייר-סלף-טק, וכל ישות כאן. כולנו עשינו את השיפט הזה
והוא חזק מאוד.