בתקופות של שינויים קולקטיביים בציר הזמן, אנחנו פתוחים יותר למקד את תשומת הלב שלנו לתדר האנרגטי - הרגשי שאנחנו פועלים ממנו ומפיצים החוצה. מה שידוע ומוכר לנו כמו "לוש".
ה"לוש", הוא איננו טוב או רע. (על כך יש לי מאמר אחר כאן בדף – ואני אניח אותו בקישור למטה.)
למעשה – הבחירה הרגשית שלנו – התגובה המיידית לארועים היא שמכתיבה מה סוג ה"לוש" שאנחנו שולחים החוצה. אל התת מודע הקולקטיבי.
לכן אם נסתכל רגע מבחוץ על הלך הרוח הקולקטיב כישות, שיש לה ויברציה, ותכונות, שיש לה רטט ותנועה בזמן ובמרחב , מה אנחנו רואים?
אנחנו רואים מבנה קולקטיבי – נקרא לו "תקופה" או נקרא לו בשם אחר יותר חביב "טייק" - תודעה שמתמסרת לחלוטין להנדסת תודעה ושליטה מוחית מבוססת טראומה.
כמו מה שקורה כבר לא פעם ראשונה.
כמו מה שקורה בעצם תמיד, באמצעות הכוחות שמפיצים בכל העוצמה ובכל האמצעים והשופרות את המסר שהם מבקשים שנטמיע.
ממש בכוח. ממש בכל הערוצים.
למי שלא הבין עדיין, חשוב מאוד להבין שהתקשורת איננה ניטראלית יותר.
יש לה עמדה ברורה. עמדה מוכתבת מגבוה.
רובנו עברו בארבע השנים האחרונות תהליך קולקטיבי רדיקלי וקשוח מאוד של התעוררות.
התחלנו לשאול את עצמנו שאלות לגבי מי הם אלה שאוחזים בשלטון, מה האינטרסים של המעצמות הגדולות בעולם, ולאן האנושות הולכת בגדול?
והמידע שקיבלנו גרם לנו לפקפק בכוונות של מה שהיה פעם טאבו.
החשיפה למידע שעומד מאחורי הכוונות של כל שועי עולם, ייתכן שגם הייתה טראומטית לחלקנו, והדרך שבה התמודדנו עם הטראומה הייתה בתכנות הידוע והמוכר מראש, תכנות שנחרט לנו בתת המודע הקולקטיבי עוד מימים ימימה: סכסוכים ומלחמה, פילוג וכאוס.
אבל חלקנו ראו מעבר לכך, וכבר אז התחילו להתעורר מול המסרים ששטפו אותנו בכל דרך אפשרית. בתקשורת, בשלטי חוצות, בטלפון מסמכויות כמו הרופא, או פיקוד העורף..
כל זה הם ניסיונות של מערכות השליטה והבקרה על חיינו להחזיר את הקולקטיב בכוח לסדר הישן. לתת דחיפה מסיבית לכיוון השליטה והסמכות החיצונית. "אמא ואבא" שיודעים הכל ויסדרו לנו עולם שהוא החזון שלהם.
ורבים מאיתנו כמהים אל העולם הזה שקיבלנו כמובן מאליו. כחזון אוטופי של אחדות: מטבע אחד, ממשלה אחת, עולם אחד ... מי לא רוצה משהו כזה בחיים שלו?
ואיך, כיצד הם עושים זאת?
מאחורי מה שהוא התת מודע הקולקטיבי שלנו פועלים כוחות תעמולה מתוחכמים מאוד, שהשתכללו והתמקצעו בכל מיני מערכות ומלחמות.
עוד לפני מה שאתם חושבים שהחל במלחמת העולם השנייה. עוד לפני הראשונה גם. ומאז ועד היום הם פועלים לחקור, כיצד ניתן לשכלל לשפר, להרחיב ולהעמיק (עד כדי השבב) את היכולת שלהם לארגן אותנו לכדי קבוצות ניתנות לשליטה.
על הכוחות הללו אנחנו שומעים כבר בתקשורת המיינסטרים, רק שאנחנו לא מבינים על מה מדברים שם (חלקנו). קוראים להם דיפסטייט.
אז עכשיו, כשאנחנו מבינים ש"חטפו" אותנו. את כולנו. אני מזמינה אתכם להבין שהתודעה האישית – הפרטית שלנו איננה כבולה. היא לא אסירה של אף אחד. ואם תרצו – נוכל ללמוד ביחד כיצד ליצור מציאות שעוברת למימד אחר. כיצד דווקא בתקופה הזו שהתודעה שלנו בהלם – ורוצים לקחת לנו שליטה עליה ולשתול לנו מסרים מבוססי טראומה, אנחנו יכולים ליצור מציאות. בממשי. מציאות חיה.
כדי להבין איך להחליף את מה שתוכנתנו לעשות באופן אוטומטי, איך לשנות את תדר ה"לוש" שלנו שבעצם פועל נגדנו כשאנחנו נחשפים לכל החומרים הויזואליים, כל המשפטים שחוזרים על עצמם והסיסמאות שאנו שומעים
בוא נתבונן רגע על השוק והזעזוע שמחדירים בנו בימים אלה בתדירות מטורפת,
הזעזועים באים לנו לפרצוף דרך דימויים אלימים, נבואות מפחידות, תרחישים ותחזיות לעתיד- איך זה ייראה וכמה זה קרוב אלינו. הם אינם חדשים, הם כבר טבועים בתודעה הקולקטיבית שלנו, הם חלק מהיומיום בלי ששמנו לב..
עוד לפני שהאירועים האלה קורים. הם היו שם כל העת, ועיצבו את תת המודע הקולקטיבי שלנו. ומשם גם את הישות המודעת הקולקטיבית שלנו- כעם. כמי שאנחנו ואיך אנחנו תופסים את עצמנו.
ולכן, התודעה, האנרגיה הקולקטיבית ותשומת הלב שהשקענו בתרחישים – הנה, היא מתממשת.
היא באה לידי ביטוי במציאות שלנו. היא כעת אמת אבסולוטית. כל מה שסיפרו לנו שהוא בלתי נמנע לחלוטין, כל מה שחזו כאילו הלך לקרות ו"לא משנה מה נעשה" זה יקרה.
כל מה שמיצב אותנו בעמדה הזו שאנחנו רק מתבוננים בלבד בחיים, בתרחיש שהוא לא אנחנו – אלא מוגש לנו. מוצג לנו כ'אין ברירה'. כאילו אנחנו איננו היוצרים של החוויה הקולקטיבית שלנו, וכאילו כל מה שקורה במדינה
כרגע הוא למעשה הרבה יותר חזק מאיתנו – היחידים, הפרטים.
לכן להנהגה (הצללים) יש יותר יכולת ליצור ולכן בסופו של דבר תמיד מתברר לנו שהכל באמת בלתי נמנע. כי הצליחו לשבות אותנו לתוך קונספט- נרטיב כזה, טיימליין בלתי נמנע.
זהו בדיוק סוג התודעה שהכוחות הפועלים כרגע מבקשים שכולנו נשהה בו. כל התת מודע הקולקטיבי. גם העולמי.
אבל ! אנחנו כרגע עוברים התעוררות. כולנו. גם זה אין ברירה. למזלנו.
אמנם בגלים, אבל הם הולכים ומתרחבים לנחשול ענק. רבים מתחילים להטיל ספק במציאות שלנו, במקורות המידע המיינסטרימי (כן, גם בטלגרם) שאנו מסתמכים עליו ושבויים לתוכו. בכל מקום.
אנחנו מחפשים להרחיב את ספקטרום המידע שזורם אלינו. מכל מקום. אנחנו גם חדים יותר בסינון שלו. מה הולם את התדר שלנו ומה הוא הסחת דעת מהונדסת. ואנחנו משתפרים בזה. מאוד. כל הזמן
!!! חשוב מאוד עבורנו להבין שהבסיס, הדבר שהם סומכים עליו יותר מהכל והכיוון שהם מושקעים בו ב 100% הוא לגרום לכל דבר להיראות "בלתי נמנע".
הסיבה שכל כך חשוב להם לחדד את תפיסת חוסר האונים שלנו ולהציג את המצב כ'בלתי נמנע' היא שככה מנצחים מלחמה מנטלית: ככה מרמים אנשים, ככה גונבים מאתנו בדרכי עורמה ותחבולות את הכוח שלנו.
הם יעשו הכל כדי שאפילו תרצו לתת להם את הכוח שלכם. בשמחה. מרצון.
כי אתם יודעים שהמצב בלתי נמנע ואז נכנעים רק לתוצאה – לאפשרות היחידה שהם יציעו. וה"אין מה לעשות" הזה, יכפיל את עצמו וישלש. כל זה בחסותה של הטראומה. כי הטראומה פותחת פתח – פורטל להזרמת מידע – אינפורמציה. כך הם יזכו לשליטה מוחית קולקטיבית ברטט של פחד.