התבוננו לרגע פנימה. מצאו את החרות הפנימית שלכם. וותרו על העבדות הזו שאתם אוסרים את עצמכם בתוכה. בחרו את יציאת מצרים והעניקו אותה לעצמכם בחג החרות הזה. 

המחשבה הזו על יציאת מצרים ממש בימים אלו הביאה אותי לחפש את "יציאות המצרים" שעברתי בחיי.  במבט לאחור יש רבות. עברתי מהמושב אל העיר וחוויתי קשיי התאקלמות ובדידות שלא הכרתי קודם לכן. נאלצתי ללמוד את עצמי ולהכיר את החיים שמחוץ לחממה של אמא ואבא מחוץ לחממה של המושב. הרגשתי כמו גוזל שעזב את הקן ובפעם הראשונה נאלץ להשיג את פת הלחם שלו לבדו. אמא ציפור כבר לא מביאה את הכל עד לפיו.

היה שם הכל. קשיים כלכליים, קשיי התאקלמות, עומס לימודים, ריחוק מהתא המשפחתי המחבק, קשיי הקלטות בחברת הסטודנטים, געגועים לאהבה שטסה מעבר לים. התלבטות אם הבחירה ללמוד דווקא את מה שבחרתי היא הבחירה הנכונה לי? זו היתה יציאת מצרים עם הבטים עמוקים ובעלי השפעה משמעותית על עתיד חיי מאז! 

לצאת ממצרים זה לצאת בחופזה. לעזוב את הכל ולברוח... אני לא עזבתי כלום מאחרי. נשאתי את הכל בליבי ובגופי פנימה. לא ברחתי מאותו מקום שהיה ועדיין שורשים וכנפיים עבורי. צמחתי באמצעותו, בזכותו ודרכו. צררתי בתוכי את שפע הערכים, הלמידה, הקבלה, התמיכה והמשענת שהעניקו לי בבית הורי מיום הולדתי והגעתי לעיר. 

לא ראיתי או שמע לא הצלחתי לראות במעבר הזה סוג של חרות. הקשיים שבדרך מנעו ממני. הייתי צעירה. מבולבלת ולא ידעתי את עצמי. 

ימים רבים עברו עד שיציאת המצרים שלי הפכה לחרות. אבל מעולם לא היתה ולא תהיה  עבורי "יציאה מעבדות לחרות".

את החרות שלי רכשתי לאט ובהתמדה לאורך שנים רבות. לא הייתי בה בכל אותן שנים בהן הייתי "נתינה" במערכת החינוך. היום אני יודעת לומר זאת. אז לא השכלתי או סרבתי לראות ולהאמין. שתפתי פעולה עם מי שגזל ממני את החרות האישית, החיצונית והפנימית ואפשרתי לה להתקיים.

רק שנים אחרי שפרשתי הבנתי שלא היתה לי אותה חרות שסברתי שקיימת. במבט לאחור זה נראה לי חזק יותר. עוצמתי יותר ולפעמים גם מכעיס. "במו ידי" ויתרתי והתעלמתי מהחרות הפנימית שלי .

כאשר אני עושה את עבודת הזיהוי, הניקוי והריפוי אני מצליחה ומסכימה לראות מה בעצם היה שם. החרות הפנימית היא החרות היותר משמעותית שאדם בוחר להיות בה. נגעתי בה, עברתי לידה, לא ממש הייתי בה. 

ריקי ברוך - בחירות נכונות  אימון אישי וקבוצתי 

בסדרת מפגשים מפגש עשירי במתנה - 0506489787