הסיבות לחגיגת החינה ומעט מהמנהגים בערב השמח הזה ...
את טקס החינה נוהגים לחגוג בקרב יהודי ארצות המזרח, אפריקה ואסיה.(למרות שהיום רבות מבנות אשכנז חוגגות גם כן את החינה ) עורכים את הטקס כשבוע עד שבועיים לפני החתונה, במרוקו חגגו את ערב החינה בערב שלפני החתונה . לאחר הטבילה של הכלה במקווה ונערך בבית משפחת הכלה.
עם החינה חוגגים את המעבר של הזוג מחיי רווקות לחיי זוגיות מעין שבועת אירוסין לפני הנישואין עצמם... ציבעה של החינה הוא אדום-כתום ומורחים אותה על שתי כפות ידי הזוג בצורת עיגול. מה שמסמל ברכה שפע ועושר וסגולה לפריון. בעבר חגגו את טקס החינה ביום שלפני החתונה, סמוך לחזרה מהמקווה והא נערך בבית אם הכלה.
החינה עצמה מופקת מפרחיו של שיח נשיר הנפוץ באזורים טרופים וסב-טרופים באפריקה. תערובת החינה נראית כמו אבקה חומה ירקרקה, אותה מערבבים עם מים.
טקס החינה נושא משמעויות סימבוליות של שפע ופריון, הצלחה, פרנסה, אהבה, זוגיות טובה ושמירה מפני עין הרע. בארצות ערב הייתה אמונה שהשדים יוצאים בלילה לחבל בזוגיות מתוך קנאה .והטקס של החינה בילבל אותם אותם ומנע מהם לפגוע בזוגות הנישאים ...
כמעט כל עדות המזרח חוגגים את טקס החינה, ישנם סגנונות רבים של חינה: חינה תימנית, חינה מרוקאית, עיראקית, טריפוליטאית, טוניסאית כורדית ,הודית . ועוד .....כל עדה עם המאפיינים היחודיים שלה .מה שמשותף לכולם זה הענקת הזהב ,ומריחת החינה בכפות הידיים.
בטקס החינה: החתן והכלה נישאים על גבי אפיריון או מובלים בתוך כירכרה והאורחים מלווים אותם אל אוהל החינה בשירה וריקודים , ונושאים מגשים מלאים בדברי מתיקה ובנרות דולקים בידיים.
באוהל נערך טקס הענקת הזהב, מריחת החינה דבר ראשון לזוג ואז לכל המשפחה ...עם תום הטקס מתחילים בחפלה – ובריקודים .
*חשוב לציין שאת החינה מכינה ומורחת אך ורק אישה שנשואה באושר ועם ילדים ...לא אלמנה ולא גרושה
והעיקר שיהיה במזל טוב ובקולולולולולו
