בחצי השנה האחרונה יש לי דיאלוג עם ביתי "שיר" על ענייני קעקועים.

הוא התחיל בכך שהשבתי לה כי "הדבר הנוראי והמגעיל הזה לא יעלה על הגוף של הבת שלי". "זה לא יקרה. לא לך, ולא בביתנו".

במהלך החודשים שאחר כך – הדיאלוג בינינו לבש אופי של "עצירות בהפוגות".

בקשות ההסבר החוזרות ונשנות שלה (שבעצם היוו בקשת תמיכה) , הולידו מפי - פירוט סכנות והפחדות שלא הותירו בה רושם רב.

כאן המקום לציין כמה מילת רקע על שיר מלאת הקסם והאור:

היא צעירת ילדיי, סיימה י"ב ותיכף גם מסיימת מכינה קדם צבאית (נהדרת, אבל זה בפוסט אחר), תיכף חוגגת 19 שנים ומתגייסת. אחראית, נוהגת ברכב בשיקול דעת, הדריכה ורכזה בתנועת נוער, ועורכת מגוון פעילויות ערכיות מאוד.

אז מה עושים?

אחרי לבטים רבים הבנתי שיש לי בעיקר שתי ברירות:

להתנגד ולאסור עליה באופן סמכותי וחד צדדי (ובכך אולי לעודד מה שאיסורים שכאלו מביאים, או עשויים להביא:

ריחוק, אי אמירת אמת, הסתרה...)

או להסכים "בתנאים". (אסכים בתנאי ש..., ובתנאי ש...)

החלטתי לקחת אוויר, להעמיד פנים (כאילו לא מדובר בי ובביתי שלי), ולבחור בדרך השנייה.

ערכנו שיחה נוספת.

אמרתי לה - כי לבסוף ההחלטה תהיה שלה, אבל לפניכן, אני מבקש כי תלמד את הנושא מקרוב ותערוך מיפוי של: היתרונות, החסרונות והסיכונים; וגם היכן בגוף מותר והיכן מסוכן לערוך קעקוע.

שיר ערכה את המיפוי, הכינה סקיצה ראשונה של הקעקוע וישבנו בסלון לשיחה נוספת.

ברגע הראשון, כשהבנתי ש"הדבר הזה קורה לי", רציתי לקבור את עצמי, להיעלם ולהעמיד פנים שזה לא אמיתי.

(קשה וכואב מאוד להשלים עם כך שהילדה שלך בוחרת בדרך שונה מהאמונות והמוסכמות הבסיסיות ביותר עבורך).

אבל דקה אח"כ התעשתי, לקחתי אוויר ושאלתי את עצמי "אם הבת שלי הייתה ניצבת לפני ניתוח, האם הייתי מסתתר, או שהייתי מקפיד לבחור את המנתח הטוב ביותר עבורה?"

באותו רגע, חל בתוכי מהפך.

בקשתי שתראה לי את הסקיצה שהכינה, וקיימנו דיון אודותיה.

התלבטנו ביחד כיצד עדיף שיראה הקעקוע, באיזה מקום בגוף כדאי לעשותו, כיצד נבחר את המקעקע הרצוי והמתאים...

לבסוף גם נכנסנו לאינטרנט ואפשרנו לעצמנו לשאול שאלות ולחפש תשובות.

יצאנו מהשיחה אחרת לגמרי ממה שנכנסנו אליה, וסיכמנו כי נלך יחדיו לערוך את הקעקוע.

נזכרתי כי שדים ניזונים מחושך. אם אתה מספיק אמיץ להזמינם לרקוד, אולי תצליח גם ליהנות מהמוסיקה...

אם הייתי נשאל בעבר, מה הסיכויים שאלך ביחד עם ביתי שיר לערוך קעקוע, נראה כי הייתי משיב כי זהו סרט אימה בדיוני.

ועתה מתגלה כי אני מככב בסרט שכזה, ואפילו במידה מסוימת מבחירתי שלי...

לימים מיטיבים מאוד,
בני