אני כותב כתיבה של "כפתורים".
משהו מדליק את המתג שבתוכי, מחבר אותי לרעיון (שאני אוהב) ואני מעלה אותו על הכתב.
כמעט תמיד אני נתקע אחרי כמה שורות או שברי רעיונות.
ועכשיו השאלה - מה קורה?
בשנים הראשונות זה שיגע אותי, ואחרי ניסיון או שניים הייתי מוחק בתסכול ובכעס את התחלת הפוסט שלא הבשילה.
ראיתי בכך כישלון, וחיזוק נוסף לזיכרונות ילדותי - שאיני מסוגל להשלים משימות.
לפני כמה שנים נפל לי אסימון.
מאז אני פותח קובץ לכל רעיון שנובט בי. כשאני נתקע, אני לא זורק אותו, אלא מעביר אותו ל"מחסן טיוטות" (זו תיקיה שפתחתי לשם כך).
ובפעולה פשוטה שכזו אני מעביר רעיונות שאהבתי - לבית גידול, או לחממה בפוטנציה.
ובכך החלפתי מפח נפש של שנים - ביצירת מאגר טיוטות הממתינות לפעם הבאה שיידלק מתג בתוכי ויסייע לי להבשיל אותה.
(והיום כשעומדות לרשותי טיוטות רבות - זה עובד לי נפלא)
יתכן שהדבר נראה לכם פעוט ערך, אבל עבורי זה היווה שינוי מקצה לקצה.
זה היה מַעֲבָר משאיפה פרפקציוניסטית ונוקשה - למציאת פתרון פשוט התואם את המהלך הטבעי שלי.
מַעֲבָר מעצירות וכאב - לפרוצדורה מעודדת יצירה שמחה.
קשה לשלוט ברוחות הנושבות בים, אבל בהחלט כדאי לכוון את המפרשים שלנו בהתאם אליהן.
אולי גם אתם תרצו לאתר את הגלים (הנטיות וההרגלים) המושלים בחייכם, וליצור פתרונות (תרנים ומפרשים)שיובילו אתכם לגילוי יבשות מיטיבות בחייכם.
לחיי היבשות שבדרך...
בני.
