החג המתקרב גרם לפיצוץ בין ענת לדני. היא רוצה ללכת להוריה והוא רוצה ללכת להוריו, כמדי שנה. איך אפשר באמצעות תקשורת נכונה לפתור את הפלונטר?

איזה שיעורי בית קיבלו הזוג שסיפורם מתואר השבוע בטור? צילום: Shutterstock

ענת ודני, בני 52, הורים ל 3 (חייל, חיילת ובן 25 ), כולם גרים בבית, נמצאים אצלי בטיפול כ 3 חודשים. הגיעו לטיפול זוגי מיני משולב בגלל התרחקות רגשית, כעסים לא פתורים ותדירות נמוכה של יחסי מין. תוך כדי תהליך הדרגתי של שיפור בתקשורת והתקרבות רגשית ומינית הגיעו לפיצוץ ולרגרסיה דווקא עכשיו לקראת החגים:

ענת: "הוא לא מבין שהשנה אני לא יכולה לבוא אליהם כמו תמיד לראש השנה. אמא שלי השתחררה עכשיו מבית חולים אחרי נפילה, היא בבית בתהליך שיקום פיזי, אני חייבת להיות עם ההורים שלי ולארגן להם ארוחת חג. אז פעם אחת לא נהיה עם המשפחה של דני".

ענת מסבירה שלה ולדני יש הסדר מזה שנים שבמסגרתו מבלים את ערב ראש השנה עם המשפחה של דני ואת ערב פסח עם המשפחה של ענת. את סוכות הם מחלקים: חג ראשון סוכות עם משפחתו, חג שני סוכות עם משפחתה.

הוא כועס, היא מרגישה שלא רואים אותה

דני אומר לענת בכעס: "למה תמיד את לוקחת על עצמך את הכל? למה האחים שלך לא יכולים להיות עם ההורים שלך? את יודעת כמה חשוב במשפחה שלי להיות כולם ביחד בראש השנה, כולם מתארגנים לזה. את לא יכולה פתאום לשנות את הכל!".

ענת (בוכה): "אתה יודע בדיוק מה עברנו עכשיו עם אמא שלי, ואתה יודע שאני לא יכולה לסמוך על האחים שלי, אז תפסיק לחזור כל הזמן על זה שיש נוהלים קבועים במשפחה. קורים דברים. אתה בכלל לא רואה אותי".

ברגע שענת בוכה דני לא יכול לשאת את זה, מחזיק לה את היד ומשחרר: "תביני גם אותי, אני לא רוצה לפגוע בהורים שלי, הם כל כך יתאכזבו! אני רוצה להיות עם האחים שלי והמשפחות שלהם. זה נוהג אצלנו כבר 20 שנה".

אני מבקשת מהם להיעזר  בכלים שעבדנו עליהם במשך 3 חודשים ושעזרו להם לראות אחד את השני יותר ולגייס אמפתיה אחד לשני במצבים כאלה. אני אומרת להם שזה לא ענין של צדק או שיש רק פתרון אחד. יש סיטואציה שבמסגרתה אפשר להבין את שני הצדדים והם מתנגשים.

העצה שלי: חשוב להיות ביחד בסיטואציה

ייעצתי לענת ודני ואני ממליצה גם לכם: כאשר השיחה נקלעת לפיצוץ, תעצרו ואז תתחילו מחדש את השיחה מתוך נקודת מבט של אוהבים חברים ושותפים שנקלעו לסיטואציה מאוד מורכבת. תזכרו שאתם שניכם בעד שניכם - תקשיבו עד הסוף למה הצד שני מרגיש וחושב, תעשו סיעור מוחות ותגיעו להתמודדות עם המצב בצורה יצירתית, מתוך כבוד לרגשות ולקושי של השני. הכי חשוב שאתם ביחד בתוך זה. 

ענת ודני הלכו עם זה, קיבלו על עצמם להמשיך בשיחות ברוח זו באוירה רגועה ובפגישה הבאה הגיעו עם פתרון:

ענת: "כשדני אומר  לי שאני מגוננת על האחים שלי ולוקחת הכל על עצמי זה מחרפן אותי ואני לא מסוגלת להקשיב לו. הפעם החלטתי להתמודד עם מה שהוא אומר בלי להיפגע ולכעוס, וחשבתי שבאמת אני מצפה מעצמי ליותר מדי, ולמרות שהאחים שלי פחות לוקחים אחריות על ההורים ופחות עוזרים, שאני יכולה לגייס אותם ולבקש מהם, למרות שזה קשה לי עשיתי את זה. אחד מהם הסכים להיות עם ההורים בערב ראש השנה עם המשפחה שלו, והצעתי לדני שאנחנו נהיה איתם בערב החג השני"

דני:"אני כל כך מעריך את מה שענת עשתה, אני יודע שזה קשה לה, הרגשתי שהיא מקשיבה לי ורואה אותי ומבינה  כמה חשוב לי להיות עם המשפחה שלי ולהמשיך את המסורת של ערבי ראש השנה שכולם מתארגנים לזה . ואני מבין עכשיו יותר שכדי לפתור מצבים כאלה צריך לצאת מהעמדה שאנחנו אחד נגד השני אלא שאנחנו ביחד מול שתי המשפחות, ושכשאנחנו ביחד  נמצא דרך להתמודד עם משברי חיים. ואם פעם אחת יקרה שלא נוכל להגיע לערב ראש השנה אצלי בגלל איזה שהן נסיבות - זה לא סוף העולם וגם אני יכול לוותר".

אני מזמינה אתכם לבוא ולהתייעץ איתי. כמו כן אשמח לקבל מכם שאלות ותגובות, מרים ברנר

ליצירת קשר: מרים  ברנר 052-2347976