בפגישות שלי עם לקוחות תמיד עולה השאלה "אילו הוצאות אני יכול/ה לדרוש בעסק", במאמר הבא נשתדל לעשות קצת סדר.

הבסיס שלנו לדרוש הוצאות הוא בפקודת מס הכנסה והתקנות המתירות לנכות מהכנסתו החייבת של אדם, הוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד.
כאשר העסק / בעל עסק עובד מביתו, הרי שיותר לו בניכוי רק חלק יחסי של ההוצאות שמתייחסות לביתו.

כלומר, נקודת המוצא שלנו, היא שכל ההוצאות העסקיות מותרות בניכוי מלא, אלא אם נקבע אחרת בחוק או בתקנות כגון:

הוצאות כיבודים במקום העסק:
יותרו בניכוי 80% מההוצאות שהוצאו לכיבוד קל במקום העיסוק של הנישום, כאשר "כיבוד קל" לעניין זה כולל שתיה קרה או חמה, עוגיות וכיוצא באלה.
לאחרונה, מס הכנסה התיר שבהוצאות הכיבוד הקל יכללו גם פירות וירקות העונה.

הוצאות אירוח (בתי קפה, מלונות, וכיוצ"ב):
הוצאות אירוח בארץ אינן מותרות בניכוי, למעט ניכוי הוצאה סבירה לאירוח אדם שהגיע מחו"ל.
במקרה כזה יש לשמור תיעוד מדויק אודות שם האורח מחו"ל, הארץ ממנה הוא בא, מטרת ביקורו, גובה הוצאות האירוח ועל מה שולמו בדיוק.

הוצאות טלפון המוחזק במקום המגורים:
הוצאות בשל החזקת טלפון שאינו נייד במקום מגוריו של הנישום, לא יותרו בניכוי אלא אם הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בית המגורים משמש את עיקר עסקו או משלח ידו של הנישום. במקרה כזה יותרו ההוצאות באופן הבא:

במידה והיו הוצאות החזקת הטלפון בסכום שאינו עולה על 23,900 ₪ לשנה, יותר בניכוי הסכום בגובה 80% מהוצאות החזקת הטלפון או חלק הוצאות החזקת הטלפון העולה על 2,400 ₪, לפי הנמוך;
היו הוצאות החזקת הטלפון בסכום העולה על 23,900 ₪ – יותר בניכוי חלק ההוצאות העולה על 4,800 ₪.
הוצאות בשל שיחות טלפון לחו"ל, יותרו בניכוי גם אם ביצע אותן נישום ממקום מגוריו שאינו משמש את עיקר עסקו, אם הוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי השיחות לחו"ל היו בייצור ההכנסה, ובלבד שנוהל לגבי כל שיחה רישום בדבר התאריך, השעה, יעדה של השיחה, פרטי מקבלה, משך השיחה, נושאה ומחירה המשוער.

הוצאות טלפון נייד:
יותרו בניכוי הוצאות החזקת טלפון נייד המשמש בייצור הכנסה, בסכום של 1,200 ₪ או מחצית מההוצאות, לפי הנמוך.
למרות האמור, הוצאות מעביד בשל טלפון נייד, שהועמד לרשות עובד, יותרו בניכוי במלואן.
יובהר כי האמור לעיל לא מתייחס לטלפון נייד המותקן באופן קבוע במרכזיה במקום עסקו או משלח ידו של הנישום.

הוצאות בגין מתנות:

יותרו בניכוי מתנות שנתן נישום באופן הבא ובלבד שנרשמו פרטי זיהוי המקבל, מקום נתינת המתנה וקבלות לאימות ההוצאה:
מתנות שניתנו בישראל – לא יותר בניכוי סכום העולה על 210 ₪ לשנה לאדם אחד;
מתנות שניתנו בחו"ל – לא יותר ניכוי סכום העולה על 15 דולר של ארצות הברית לשנה לאדם אחד.
נבהיר כי גם מתנות לעובדי העסק יותרו בניכוי עד לסכום שנתי של 210 ₪ לשנה לעובד במידה וניתנו ביחס לאירועים אישיים כגון חתונה, לידה, בר מצווה וכו'. סכום המתנה כאמור לא ייחשב להכנסת עבודה בידי העובד. היתרה שמעבר לסכום הנ"ל תיחשב כהוצאה עודפת בידי המעביד במידה שהוא חברה.
אנו מזמינים אותכם לקרא בפירוט את המאמר בנושא בקישור

הוצאות ביגוד:
הוצאות בגין קניית ביגוד שניתן להשתמש בו רק לצרכי עבודה, יותרו בניכוי במלואן. לעומת זאת, הוצאות בגין קניית ביגוד שניתן להשתמש בו גם שלא לצרכי עבודה, ניתרו בניכוי 80% מהן.
לעניין זה "ביגוד" משמעותו בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:

ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום (כלומר: לוגו / פרסומת של העסק)
על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד (לדוגמא: גלימה של עורך דין, חלוק של רופא)

אחזקת רכב :
הוצאות אחזקת הרכב משום שהינן הוצאות מעורבות, רשות המיסים קבעה שיטה להכרה בהוצאות רכב לעצמאיים לעומת חברה .
לעצמאיים – הוצאות הרכב מוכרות לרוב בשיעור של 45%
לחברות – הוצאות הרכב מוכרות בשיעור מלא בתנאי שנזקף "שווי" בתלוש השכר של העובד לו הרכב הוצמד.

חשוב לציין כי לאחרונה נתקלנו ב- "מונים " המודדים את הק"מ של הרכב לנסיעות פרטיות לעומת עסקיות וזאת בכדי להפחית שת מרכיב "השווי" .
ידיעתכם, בהחלטת מיסוי של רשות המיסים זקיפת השווי הינה אך ורק ע"פ תקנות מס הכנסה ולא ע"פ אומדן או חישוב אחר.

רכב תפעולי – ישנם רכבים אשר משמשים אך ורק את העסק ואינם צמודים לעובד ולא לבעל העסק.
רכבים אלו נמצאים בסוף יום העבודה בעסק עצמו , לפיכך רכב העונה להגדרה זו – יוכרו כלל הוצאותיו באופן מלא.
יש לזכור כי חובה עלינו לשכנע את פקיד השומה כי אכן מתקיימים לגבי רכב זה התנאים לעיל .

נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה.