בהסכם זיכיון, הזכיין משלם לבעל הזיכיון (בדרך כלל רשת עם מוניטין ומותג מצליח) סכום מסויים ובתמורה נהנה מהזכות להשתמש בכל המוניטין של המותג.

לכאורה מדובר בהסכם טוב לשני הצדדים - הזכיין לא צריך להשקיע שנים בלבנות מותג מוכר, לחדור לשוק, הון על תקציבי פרסום וכו' ובעל המותג לא צריך להשקיע בהקמת חנות/מסעדה/בית עסק חדש, עם כל הסיכונים הכרוכים בכך אלא ישר מתחיל לקצור את הפירות בלי קשר לשאלה האם העסק מצליח או לא.

עם זאת, חשוב לשים לב שהסכמים אלו מנוסחים תמיד על ידי בעל המותג ולטובתו ולכן על הזכיינים להעזר בעו"ד הבקיא בתחום שיגן עליהם מהמלכודות שכמעט תמיד קיימות בחוזים מסוג זה.

עלויות - טעות נפוצה של זכיינים היא חישוב הכדאיות לפי מחיר דמי הזיכיון והתעלמות מהעלויות הנוספות שהסכם הזיכיון מטיל על הזכיין. כך לדוגמא, זכיין של עסק מתחום המזון הופתע לגלות שעל פי החוזה (עליו  הוא חתם ללא ליווי עו"ד) הוא מחוייב לרכוש את כל חומרי הגלם מהרשת והרשת רשאית לשנות את המחיר לפי שיקול דעתה. וכך, חודשים ספורים לאחר שחתם על ההסכם, שילם את הזיכיון והשקיע עשרות אלפי שקלים בשיפוץ העסק והכשרת עובדים - גילה כי עלויות המזון עלו בעשרות אחוזים והרווחיות של העסק נשחקה לחלוטין.

מעונינים לקרוא טיפים נוספים - כנסו לאתר המשרד בכתובת http://www.gbalaw.co.il/">http://www.gbalaw.co.il/

*שימו לב - האמור בפוסט זה אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו אלא מהווה מידע כללי בלבד, אין להסתמך עליו והוא אינו יוצר יחסי עו"ד- לקוח.