''האדם מחכה לעצמו בעתיד והפחד הגדול מכל הוא לא למצוא שם את עצמו'' - חלק א'

משפט קצר זה של הפילוסוף הצרפתי `ז`אן פול סארטר` מתמצת באופן אמיתי וריאלי זווית הסתכלות נוספת ומעניינת בכל הקשור לחיזוי וניבוי עתידות בקלפי הטארוט.  

במאמר זה אני פותח בטרילוגיה של מאמרים להבנת אחד הכוחות החזקים והמסתוריים הקיימים בנו – שלמרבה הפלא רובנו אינו מודע לו ופשוט מתעלם ממנו. כל פרק מהשלושה יעסוק בהיבט אחר של כח מסתורי זה בתוכנו ויאירו מזווית ראייה אחרת. הבנה של שלושתם תיתן לנו תשובה הגיונית ומעשית בכל הקשור לחיזוי ולניבוי העתיד, כמו גם להעצמה אישית וקבלת תובנות על צד נוסף בחיינו שרובנו אינו מודע לו.
כאמור, במאמר זה אנסה לשפוך אור ולהבהיר פעם נוספת (אולי, לאכזבתם של רבים) מדוע קלפי הטארוט אינם כלי נבואי ואינם יכולים לחזות את העתיד לקרות – גם הפעם כדרכי בקודש אתן זווית ראייה שונה ולא שגרתית בעליל, עם תובנות מרחיקות לכת על צד אחר ופחות ידוע של המהות שלנו, אז הבה נתחיל.............

בואו נדמיין לעצמנו לרגע אדם העומד על גגו של מגדל `עזריאלי` ומתבונן למטה אל הרחוב (לא לדאוג יש ``הפי - אנד``), ככל הנראה יחוש אותו אדם פחד גדול מהאפשרות (אפילו הקלושה) שייפול למטה. מבחינה עובדתית זהו פחד ברור מוחשי ומצמרר. עצם הידיעה המודעת כל כך שעומדת בפניו האפשרות לקפוץ מגובה חמישים קומות, ועצם העובדה שעומד לרשותו חופש הבחירה המוחלט לכך שאינו תלוי בדבר, גורמת לו למורא גדול.
המחשבה שיש לנו את החופש המוחלט והיכולת לבחור בכל רגע ורגע כל אפשרות הניצבת בפנינו, אפילו באפשרות הנוראה ביותר, גורמת לנו פעמים רבות לאימה נוראה ומשתקת, זוהי אימה הנובעת מדברים חיצוניים כמו בדוגמא לקפוץ ממגדל `עזריאלי`, וכמו לעבור כביש בין – עירוני אל הגדה השנייה נוכח תנועה סואנת ועצבנית, או לבצע עקיפה מסוכנת לכאורה במכוניתנו וכדומה.
חופש הבחירה המוחלט העומד לרשותנו גורם לנו פעמים רבות הן לסקרנות והן לחשש, אך בעיקר לפחד של ממש כאשר מדובר בהתרחשויות שנושאות עימן סכנה אמיתית ומוחשית. כאמור אלה הם פחדים חיצוניים איתם אנו חיים ומתמודדים בחיי היום יום.
יחד עם זאת - וזאת הנקודה - בכולנו טמון פחד נוסף! פחד שרובנו אינו מודע לו - זהו הפחד מפני עצמנו! זוהי מעין תשוקה ומשיכה לא מוסברת לכל מה שמחריד ומפחיד אותנו, המהולה יחד עם החרדה מפני מה שאנו חושקים בו (אי אפשר שלא להיזכר בתמונת הילדים הצווחים באימה כשהם יושבים מכווצים ברכבת השדים בלונה פארק.

איך זה קשור לניבוי וחיזוי עתידות? פשוט, כיוון שהצורך לדעת מה יקרה בעתיד נובע מהחרדה הקיומית שלנו להתייצב מול האין! פעמים רבות חרדה זו מתייחסת לעתיד אשר כלל אינו קיים מפני שאנו ורק אנו אחראים לעתידנו ובוראים אותו כל יום מחדש, והחשש והחרדה נובעים מן האחריות הכבדה הרובצת על כתפנו יחד עם תכנון, `עיצוב`, וניהול חיינו בהווה למען העתיד.
זוהי הסיבה העיקרית שאנשים רבים כל כך מגיעים לקורא ומייעץ בקלפי הטארוט ומבקשים לדעת מה צופן להם העתיד, מכיוון שלאמתו של דבר הם רוצים לספק את אותה תשוקה שהזכרתי המחרידה אותם, וכתוצאה מכך ובאופן לא מודע ברצונם להוריד את מפלס החרדה מפני מה שהם חושקים בו. זה בדיוק כמו להציץ בדף האחרון שבספר מתח אותו אנו קוראים.
בשתי הארות תודעה אסיים את חלקו הראשון של פרק זה מתוך השלושה בדבריו של סארטר:
``האדם מגדיר את עצמו בכל רגע ורגע של חייו ועליו לקחת אחריות מלאה על קיומו ועל מעשיו – מכאן נובע שכך יוכל גם להגדיר את עתידו``
אפשר גם לראות זאת מהיבט נוסף: ``כפי שאדם אומר אמת לא משום שהוא ישר, אלא על ידי בחירה חוזרת ונשנית של אמירת אמת, היא היא שיוצרת לאדם את יושרו כמו גם את עתידו``.
בפרק הבא, חלק ב` נתוודע אל אותו כח מסתורי מן ההיבט המיתולוגי הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו.

(המאמר מוצג באתר בקישור זה: http://www.mysticstore.co.il/html5/ARCLookup.taf?_id=17259&did=2227&G=8682&SM=10037
"דרך הטארוט" בוכבינדר צבי * התפתחות והעצמה אישית * הארת התודעה * חניכה והנחיה * קורסים * הרצאות * יעוץ והכוונה אישית, זוגית ועסקית. אתר: www.mysticstore.co.il נייד: 050-2030205

''האדם מחכה לעצמו בעתיד והפחד הגדול מכל הוא לא למצוא שם את עצמו'', חלק ג'

בחלק השלישי והאחרון נבין טוב יותר את אותו כח מסתורי עליו כתבתי בשני החלקים הראשונים חלק א` וחלק ב`,  על ידי הבנה וניתוח דמותה המורכבת של פרספונה ולעמוד על טיבה, אגב, בקלפי הטארוט קלף זה נקרא הכוהנת הגדולה.

ובכן, בשלב ראשון נשאל את עצמנו: האם פרספונה היא באמת קורבן תמים, קורבן של נסיבות שכל חטאה היה להימצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון? אולם כדי להבין את הרעיון העומד מאחורי אותו כח מסתורי, עלינו להבין תחילה מה באמת קרה שם?
לכאורה, פרספונה היא דמות תמימה ואפילו מסכנה: בת אהובה שנחטפה נגד רצונה, אשר לא רק הופרדה מאימה, אלא, הופרדה מממלכת החיים ובעל - כורחה חוברה עם ממלכת המתים.
לכאורה, חייה "למעלה" היו טובים ונוחים ופתאום נחטפה ונכלאה בשאול. אבל אם נבחן את סיפורה לעומקו נגלה אמת עובדתית קצת שונה.
למעלה על פני הפלנטה לפרספונה לא היה תפקיד מיוחד או בעל חשיבות. היא הייתה נערה צעירה בתפקיד שולי ולא נחשב של עוזרת אלה, ולא הייתה דמות מוכרת או בעלת חשיבות מיוחדת בהירארכיה.
לעומת זאת למטה היא הפכה להיות בין לילה אלת השאול הכל יכולה - דמות שבפועל חזקה יותר מכל הדמויות הנשיות במיתולוגיה, כיוון שהשאול היא הממלכה הגדולה והחזקה ביותר במיתולוגיה.

לשאול מגיע כל מה שקיים על פני האדמה ובעוד שהארץ מוגבלת במימדיה, השאול אינו מוגבל והולך וגדל ומתרחב כל הזמן.
יתרה על כך - כשהיא עולה מהשאול היא מתקבלת בברכה כאלת האביב הנותנת אור שמחה ופריחה לכל.
פרספונה ידעה להיזהר מהשאול. היא ידעה היטב שאסור לה לאכול ממאכלי השאול.
היא ידעה גם מאילו פרחים וצמחים להישמר. היא גם ידעה אילו צמחים יכולים לשמש את האדס. כילדת טבע עסקה פרספונה כל חייה בצמחים ופרחים והכירה אותם היטב. אז איך היא לא ידעה לזהות את צמח הנרקיס/הדטורה ולא להתקרב אליו? ואיך לא יכלה מאוחר יותר שלא לאכול את שבעת גרגרי הרימון?
אכן, תעלומה ובהמשך ננסה לפתור אותה ולחשוף את דמותה האמיתית, וכך לפתוח צוהר אל חלק מהמסתורין הרב הקיים בחיינו אליו לרוב איננו מודעים, ובו נגענו בחלקים א` וב` כל אחד מזווית אחרת.
ברור שחלק מסוים באישיותה רצה את זה. פרספונה נמשכה אל השאול כמו פרפר לפרח ולאותו חלק בלתי מובן בחייה היא נתנה ביטוי, כיוון שהיא הונחתה על ידי כח פנימי בלתי מוסבר וחזק ממנה שגרם לה לתת לדברים לקרות כפי שקרו.
אותו כח מסתורי ולא ברור, אותו כח פנימי בלתי נשלט אשר משך את פרספונה בכבלים בלתי נראים ובעלי עוצמה אל תוככי המסתורין, זהו נושא הקלף - וזהו כוחו של המסתורין. אותו כח המביא בכנפיו סיטואציות שונות ומשונות שפעמים רבות איננו יודעים איך להתמודד איתם.
כולנו מכירים את אותו כח, מודעים לו ופוגשים בו פעמים רבות בחיינו: זוהי לא בדיוק אינטואיציה או תחושת בטן. זהו אינו כח לו אנו נכנעים מתוך חולשה או פחד, אלא מתחברים אליו כמעט אינסטינקטיבית. זהו כח פנימי חזק ולא ברור ואנו מניחים לו להנחות אותנו במצבים שונים בחיינו.
לכאורה, כח זה מנחה אותנו לעשות דבר שאינו ברור לנו לגמרי, שהינו בלתי מובן וללא התנגדות מצידנו. זהו כח שאינו הגיוני ואף מפחיד. אולם חלק מאיתנו יודע בקולו הפנימי כי חובה עלינו לעשות את הצעד למרות ההיסוסים החששות והפחדים - לאותו כח מנחה באישיותה התחברה פרספונה.

הכוהנת הגדולה היא דמות חצויה החיה בשני עולמות בו זמנית. עולמה הנסתר האפל והלא מוכר, ועולמה המואר, המוכר.
כשדמות זאת תהיה לא מאוזנת היא תהיה אומללה, כיוון שהיא תיצמד לחלקים המוארים והמוכרים שבה, כמו אדם העומד על קצה צוק ולפניו פעורה תהום עמוקה.
היא תפסע לאט ובא