"לוש" Loosh
הוא מושג שטבע רוברט מונרו
הוא בא לבטא זרימה חזקה של אנרגיה חיונית - תדר. אנרגיה הנפלטת מהמערכת שלנו והיא נגרמת כתוצאה מתשוקה חזקה אצל מי שחווה אותה.
זה גל האדרנלין שאדם מרגיש במצב הישרדותי FFF (או: קפא, הלחם או ברח). אבל זהו יותר מחומר כימי, כי נאמר לנו ש 'לוש' נוצר גם במצב בו לא מעורב אדרנלין.
בשני המקרים יש מרכיב משותף: תשוקה רגשית חזקה.
לפי הסיפור של רוברט מונרו, נראה שהשליליות היא זו שמאפשרת את הגישה לחומר הזה על ידי "אוכלי אנרגיה בין-ממדיים". והם מלקטים אותו, או בשפת ההפחדה: "קוצרים" אותו.
שליליות איננה הרגש המהותי אלא רגש 'שכבתי-עליון', וכאשר היא נוכחת כמו קצפת על העוגה, היא מתעבה לזרם של אנרגיה חיונית מוחשית במימדים שונים מזה שלנו.
במילים פשוטות,
בכל פעם שיש לנו רצון עז ללא תחושות נלוות של פחד, עצב, חרטה וכו', מה אנחנו חווים? גל של חיים, טעינה מחדש. אנחנו אומרים "אני מתלהב" או "אני מתרגש". אנחנו מרגישים כוח.
אבל כשיש לנו רצון עז המלווה ברגשות השליליים, זה כבר סיפור אחר.
ואז נראה שהרצון העז בתוכנו, גורם לייסורים.
במקרה הראשון, אנרגיית החיים זורמת אלינו. ובמקרה השני, היא מתנקזת מאתנו.
עוד קצת על לוש - במה שמצורף כאן
אתחיל בסיפור מהבית:
ערב אחד כשהגיעו חבר'ה ל'ישיבה' אצל בתי על גג ביתנו שמעתי את אחד מהם אומר את המילה 'פיזדץ ' על משהו שטעים לו- נראה לי שזה היה חטיף קוקוס.
כל מי שמכיר את השפה הרוסית יודע מה הפירוש של המילה הזו.
וחשבתי שמדובר בסלנג, שככה הנוער של ימינו יודע להעריך טעמים..
ימים ספורים לאחר מכן, בארוחת הערב, אני שומעת את המילה הזו מרחפת שוב מעל שולחן האוכל אבל הפעם בהקשר של : "איזה נסיעה חשובה יש לנו מחר". פיזדץ. שוב.
ואז, נו מה .. לא יכולתי להתאפק ושאלתי באיזה קונטקסט משתמשים בימינו במילה המהממת הזו לכל דבר? איזו חוויה חושית היא באה להעביר?..
ואיך זה מתקשר ל'לוש'?
בבסיסם של הדברים חשוב מאוד בעיני להבין שכשאנחנו משוחחים בינינו ואומרים משהו כזה אולי כדאי שנדע על מה אנחנו מדברים.
וזה העניין. המילה "לוש" מתארת בדיוק את זה.
את הרגשות העזים שאנחנו חווים במצב שאנחנו באיזושהי חוויה, חושית.
את המונח הזה טבע רוברט מונרו - איש איש! (שיום אחד נקדיש לו טיפה יותר ממשפט)
לאלו מכם שקראו אותו, מונרו פחות או יותר מספר על מקום אליו הגיע ובו ראה שהמין האנושי הוא תוצר עיצובי, בריאה של מין חייזרים מתקדם יותר שמשתמש בכוכב הלכת שלנו כ'גן משחקים' או 'גן ירק' לקציר "לוש", שבו המין האנושי נחשב בעיקר כחיית המשק היצרנית ביותר.
כל הסבל והשמחות שלנו מייצרים אנרגיה רגשית אשר 'נאספת' על ידי החייזרים כתוצר ונלקחת ל"איפשהו" לשימושם האנוכי.
שימו לב! גם השמחות.
ו..כמובן שאם תתפוס את עצמך כחיה בחווה ולא כישות אלוהית הדבר ישפיע על הערך העצמי, הביטחון העצמי שלך וכנראה גם יגרום לך להרגיש די מדוכא, שכן זה דיכא את מונרו עצמו במשך שבועות רבים.
הוא אף אמר שזה גוזל ממנו את זהותו, האמונה והביטחון העצמי שלו.
כשקראתי את ספרו של מונרו,
לא התחברתי לרעיון הזה בהתחלה בכלל ויכולתי לראות מיד מאיפה כל זה בא, לאחר שלמדתי על שנים על מבנה התודעה והמחשבה, ועל יצירת מציאות קישרתי את הרעיון המטאפורי הזה לסיפורי בריאה אחרים בתרבויות רבות כל כך שצצו ולאחר מכן התפתחו למערכות אמונה.
מיתולוגיות מהסוג הזה מופיעות בדרך כלל ברמה האסטראלית הנמוכה יותר. הן מתבססות בדרך כלל על מה שנקרא בתורת המשחקים 'תודעת האסיר' ואז מתפתחות משם לפורמט הגיוני לכאורה.
מונרו, שבמהלך חווית OOBE (חוץ גופית) חזה ושמע את המושג הזה
כשהתודעה שלו מנסה להבין נושא שהוא מורכב מכדי לתפוס אותו במלואו, מנסה לפשט את ה'מסר' שקיבל מהתת מודע לכדי תסריט הגיוני.
במהלך OBEs אנו קרובים במיוחד לחלק הסובייקטיבי שלנו ונוטים להיות מושפעים ביתר קלות, מכיוון שהחוויה נחווית בצורה כה ברורה ויזואלית וכה מטלטלת רגשית, לכן נראה שהיא נחרטה לו בזיכרון ושאבה אותו בקלות.
בחזיון, או במה שהוא ראה כמציאות מקבילה, מונרו יכול ב'גן הירק' של הלוש לדמות את האנרגיה הרגשית כאילו היא ממוחזרת, כמו מים מותפלים, ושם האנרגיה השלילית עוברת התמרה לרגשות החיוביים וכך הוא בונה סביב הנרטיב הזה מערכת אמונות שלמה.
יש המון דוגמאות למיתוסים כאלה שנוצרים ואז ממוסדים לכתות או דתות.
לא רוצה להיות שיפוטית, בטח לא על המתים, אבל לדעתי גם מונרו, מנוסה ככל שיהיה במסעות של התודעה, יכול היה בקלות להסחף לתוך חוויה סובייקטיבית שבאה לספר לו את הסיפור של עצמו. במיוחד כשבזמנו מעט מאוד נכתב בתחומים האלה. הוא נאלץ להסתמך במידה רבה על שיקול הדעת שלו, וזה לא קל בכלל. כולכם יודעים
על מנת לקבל מידע מדויק אני תמיד משתדלת ומעדיפה שהחלק הביקורתי שלנו ישאר בסביבה ויהיה בסוג של "מודעות למציאות". לא יתערב, אבל כן יקשיב. מותר לו.
גם ואפילו במהלך OBEs - מסע מחוץ לגוף, כשהמצב התודעתי שלנו חורג מהזדהות חברתית ואישית ו"מדבר" עם מצב תודעה גבוה יותר, מין "מועצה" או תודעה קולקטיבית גבוהה יותר.
הקול הזה שאנחנו שומעים מתוך הראש, שמפרשן או מתייג או מבקר בלחש הוא גם זה שמאפשר לנו לסנן הצידה תוכן סובייקטיבי ולדייק את הקשר אל העצמי היותר גבוה שלנו שנמצא בלב הדברים.
זה לא פשוט. לרוב אנחנו נוטים להתבלבל כשאנחנו במקביל מתבקשים לרגע להתנתק מהרצון או מהצורך שלנו להיות הגיוניים, מהצורך והנטייה שלנו לשזור סיפור ומהלך 'נורמאלי ומסודר' כדי שהתודעה הגבוהה והמנותקת - לה אין את הצרכים הללו, תוכל פשוט לזרום ולראות את הדברים כפי שהם.
קשה להסביר את זה ומומלץ מאוד לחוות את זה כדי לחוש את ההבדל.
אבל בכל מה שקשור לחוויה של מונרו הבקשה היא לגלות גמישות בפירוש החוויה ולא להפוך אותה לאמונה חדשה כפי שנעשה לאחרונה בכל הערוצים בהם מדובר על "אנחנו בכלא, בחוות החיות (או בכדור השטוח) ומלכת הדרקונים אוכלת אותנו לארוחת בוקר".
מונרו לא היה רוצה שזה יהיה מה שישפיע על האושר שלנו.
במציאות הרבגונית שלנו היום, כמעט כל דבר מגיע לרמות קיצוניות. מחד אנו מוצאים עושר עצום של אמונות ופילוסופיות ובקצה השלילי אנו מוצאים כתות, תיאוריות קונספירציה וסכיזופרניה פרנואידית.
בעיני, כשאני קולטת או אפילו חווה את תהליך הבריאה מנקודת השקט הפרטית שלי, יש לה כללים פשוטים, ואם יותר לי לומר - מושלמים, החל בגיאומטריה מתמטית פשוטה וכלה בתובנות שמתפתחת לתוך מנדלות פרקטליות.
שנים רבות שאני מכירה על עצמי את הרצפים הרגשיים שאני חווה בכל פעם שאני נחשפת ללמידה חדשה. והם כמובן יכילו את כל מנעד הרגשות, כל הפנורמה של החוויות הרגשיות. כולל שאלת מהות הסבל.
אבל אני מכניסה אויר, מוציאה אויר, מתכנסת לתוך נקודת המבט של האחדות ומנסה לשחק עם עצמי את משחק הבריאה,.. ואיך כל תהליך היצירה שלי מתגלגל משם.
ואני מאמינה שהמוח מוגבל מאוד בהבנתו, אבל התודעה הקוסמית שלנו לא.
בואו לקבוצה החדשה שפתחנו:
https://www.facebook.com/groups/993934074311660
בעיני, כשאני קולטת או אפילו חווה את תהליך הבריאה מנקודת השקט הפרטית שלי, יש לה כללים פשוטים, ואם יותר לי לומר - מושלמים, החל בגיאומטריה מתמטית פשוטה וכלה בתובנות שמתפתחת לתוך מנדלות פרקטליות.
שנים רבות שאני מכירה על עצמי את הרצפים הרגשיים שאני חווה בכל פעם שאני נחשפת ללמידה חדשה. והם כמובן יכילו את כל מנעד הרגשות, כל הפנורמה של החוויות הרגשיות. כולל שאלת מהות הסבל.
אבל אני מכניסה אויר, מוציאה אויר, מתכנסת לתוך נקודת המבט של האחדות ומנסה לשחק עם עצמי את משחק הבריאה,.. ואיך כל תהליך היצירה שלי מתגלגל משם.
ואני מאמינה שהמוח מוגבל מאוד בהבנתו, אבל התודעה הקוסמית שלנו לא.
הצטרפו לקבוצת הדיונים והעדכונים בפייסבוק
https://www.facebook.com/groups/993934074311660
